Barbara Tuchman
Barbara Wertheim Tuchman (January 30, 1912 – February 6, 1989) was an American historian and author, and wrote The Guns of August among other best selling histories.
Tuchman, daughter of a banker and granddaughter of Henry Morgenthau Sr., Woodrow Wilson's Ambassador to Turkey , received her BA from Radcliffe College in 1933 and worked as a journalist for a number of years before turning to writing books.
As an author, Tuchman focused on producing popular history. Her clear, dramatic storytelling covered topics as diverse as the 14th century and World War I, and sold millions of copies.
Tuchman was the author of books which aspired to be more popular than the established classics of the field. Inventing the Middle Ages by Norman Cantor, a history of medieval historians, describes her work in context.
Partial List of Works
- The Lost British Policy: a book about British policy in Spain and the western Mediterranean, 1938
- Bible and Sword: England and Palestine from the Bronze Age to Balfour: a book about English involvement in Palestine over the centuries, 1956.
- The Zimmermann Telegram: The Zimmermann telegram was a key incident that provoked the USA into entering World War I, 1958
- A Distant Mirror: The Calamitous Fourteenth Century, an overview of 14th Century medieval Europe. A good place to start. 1978
- The Guns of August covers the breaking out of World War I. The book that established her reputation. 1962
- The Proud Tower: A Portrait of the World Before the War 1890-1914. Covers the hesitant rise of U.S. imperialism, anarchist assassinations, socialism and communism and the devolution of the 19th century order in Europe and North America. 1962
- Stilwell and the American Experience in China: a biography of Joseph Stilwell, 1970.
- The First Salute: A View of the American Revolution. 1988
- The March of Folly: From Troy to Vietnam: A meditation on unwisdom (as distinct from stupidity) as a force in history. 1984
- Practicing History: Selected essays on historical writing, political ambition, and the importance of reading history. Original essays published between 1935 and 1981.
- Fin De Siecle a novel.
She won twice the Pulitzer Prize for General Non-Fiction, first for The Guns of August and again for Stilwell and the American Experience in China.
Categories: 1912 births | 1989 deaths | Historians of the United States | Pulitzer Prize winners | Women writers
ברברה ורטהיים טוכמן (30 בינואר 1912 - 6 בפברואר 1989), היסטוריונית וסופרת אמריקאית. ספרי ההיסטוריה, שכתבה עסקו בקשת רחבה של נושאים, זכו לתפוצה רחבה ביותר.
טוכמן נולדה בניו יורק, נכדתו של הנרי מורגנטאו (האב), שגריר ארצות הברית לטורקיה בעת מלחמת העולם הראשונה, ובתו של מוריס ורטהיים, בנקאי שרכש את כתב העת The Nation. טוכמן למדה בקולג' רדקליף (Radcliff) ובאוניברסיטת קיימברידג', ועבדה כחוקרת במכוני מחקר שונים, כעיתונאית (בזמן מלחמת האזרחים בספרד ובמלחמת העולם השנייה). היא הרצתה במוסדות אקדמיים שונים, ובהם אוניברסיטת הרווארד ואוניברסיטת קליפורניה.
ספריה של טוכמן מאופיינים בכתיבה מרתקת, גדושה בפרטים רבים מאד; מתוך שלל הפרטים נבנית התפיסה הכוללת, ולא להיפך, כנהוג לעתים. ספריה עוסקים במגוון רחב של תקופות ואישים בהיסטוריה, החל במאה ה-14 (ראי רחוק) וכלה במלחמת וייטנאם (מצעד האיוולת), עבור בסיום המאה ה-19 (המגדל הגאה) ותחילת מלחמת העולם הראשונה (אוגוסט 1914), ועוד. על כתיבתה ההיסטורית זכתה טוכמן בשני פרסי פוליצר.
ספריה
- מצעד האיוולת - מנתח כמה דוגמאות היסטוריות למדינאות אווילית.
- ראי רחוק - על אירועי המאה ה-14
- אוגוסט 1914 - על פרוץ מלחמת העולם הראשונה (באנגלית: "The Guns of August")
- מברק צימרמן - על מברק צימרמן, שתרם להצטרפות ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה
- המגדל הגאה - על סוף המאה ה-19 והמאורעות שקדמו למלחמת העולם הראשונה
- התנ"ך והחרב - על השפעות יהודיות על ההיסטוריה והמחשבה המדינית הבריטית
- סטילוול- אמריקאי בסין - על המעורבות האמריקאית בסין 1911-1945
מצעד האיוולת - ספרה רב ההשפעה של ההיסטוריונית ברברה טוכמן, המנתח כמה דוגמאות היסטוריות למדינאות אווילית, בעיקר את מדיניות הבריטים בטרם עצמאות ארצות הברית ואת מדיניות האמריקנים בוייטנאם. הספר פורסם ב-1983.
בעקבות הספר הפך הביטוי מצעד האיוולת למונח שגור, ולעתים קרובות טוען כל אחד מהצדדים בוויכוח מדיני-פוליטי כי פעולותיו של הצד השני הן בגדר "מצעד האיוולת".
תוכן עניינים[הסתר] |
חלקי הספר
בפרק המבוא סוקרת טוכמן בקצרה שורה של התרחשויות היסטוריות שלדעתה ניתן להגדירן כאוויליות במובהק.
טוכמן מתנה שלושה תנאים "על מנת שמדיניות תהיה מוגדרת כאיוולת לצורך מחקר זה":
-
- חובה שתוצאותיה השליליות ייראו בעליל בזמנה, ולא בראייה שלאחר מעשה. בהקשר זה היא מצטטת היסטוריון אשר אמר: "אין דבר פחות הוגן מאשר לדון את אנשי העבר לפי מושגי ההווה".
- חייבת להיות דרך פעולה חלופית, שאותה אפשר היה לנקוט.
- המדיניות היא מדיניותה של קבוצה, לא של שליט יחיד, ושהיא נשארה בתוקף יותר ממשך חייו של דור פוליטי אחד.
"כשל שלטון שנעשה בידי מלך או רודן יחיד שכיח מדי ואישי מכדי שיהיה ראוי למחקר כוללני".
עם זאת, היא מתייחסת גם לכמה אירועים שאינם עומדים בכל שלושת תנאיה. הראשון שבהם, שבו האיוולת הייתה החלטתו של שליט יחיד, הוא תנכ"י: החלטת רחבעם שלא להקל את עול העבודה שהטיל אביו: "אבי ייסר אתכם בשוטים, ואני אייסר אתכם בעקרבים"(מלכים א', פרק יב' פסוק יא). התוצאה הייתה פילוג ממלכת ישראל וממלכת יהודה. התנהגות אחרת של רחבעם הייתה אולי מונעת את מנת הסבל שהייתה חלקו של עם ישראל מאז.
בהמשך מתייחסת טוכמן למונטסומה, שליט האצטקים, שהתעקש לפתוח את השערים לכובש הלבן ולא להילחם בו, מתוך אמונה שבואו מהווה את חזרת האל קצלקואטל.
מקרה איוולת אחר שסוקרת טוכמן בקצרה הוא רדיפת הפרוטסטנטים בצרפת בידי המלכים הבורבונים.
מלחמות העולם מספקות לטוכמן שתי דוגמאות נוספות. שתיהן קשורות להצטרפותה של ארצות הברית למלחמה. גם הגרמנים ב-1916 וגם ההאימפריה היפנית ב-1941 נקטו מדיניות יהירה וחסרת זהירות שקוממה עליהם את המעצמה של העולם החדש. הגרמנים החליטו לפתוח במלחמת צוללות בלתי מוגבלת, והיפנים החליטו לתקוף בפרל הרבור.
לגבי התקיפה בפרל הרבור היא כותבת:
- "יפן לא העלתה בדעתה כי ההשפעה של התקפה על פרל הרבור עשויה להיות לא הרס המוראל, אלא איחוד העם למלחמה. חלל ריק מוזר זה בהבנה נבע ממה שאפשר לכנות בשם בורות תרבותית, שהיא לעיתים אחד ממרכיבי האיוולת".
מנגד מעלה על נס טוכמן כמה שליטים, החל מסולון איש אתונה, פריקלס, כמה מקיסרי רומא, קארל הגדול, פרידריך השני, אליזבת מלכת בריטניה, ובעיקר את מקימיה של ארצות הברית. במידת מה של פטריוטיות אמריקאית כותבת טוכמן:
- "מן הראוי שנזכור את האבות המייסדים כתופעה שיש בה כדי להביאנו לידי הערכה רבה יותר לגבי יכולתו של האדם, גם אם דוגמתם נדירה ואין בה כדי לשמש בסיס לציפיות נורמליות".
לטובה מציינת טוכמן גם את מדיניות המנצחים במלחמת העולם השניה כלפי הארצות הכבושות.
היא חותמת באזכור "המקרה הנדיר ביותר של מהפך - זה של שליט המכיר בכך שמדיניות מסוימת איננה משרתת את האינטרס העצמי ומעז להסתכן בשינויה ב-180 מעלות". בעיניה זו החלטתו של אנואר סאדאת לכונן יחסי שלום בין מצרים לישראל.
את החלטתם של הטרויאנים להכניס את סוס העץ לעירם רואה טוכמן כאבטיפוס לאיוולת מדינית. היוונים העמידו פנים כאילו צבאם עזב את שערי העיר והותירו אחריהם סוס עץ, ועליו כתובת שלפיה הוא מוקדש לאלה אתנה. הטרויאנים, שראו בסוס חיה קדושה, החליטו להכניסו למקדש שבעירם. בתוך אותה מתנה כביכול, הסתתרו הלוחמים היוונים.
לפי האגדה, לא השתכנעו אנשי טרויה בקדושתו של הסוס אלא כאשר, את הכוהן שניסה להטיל בה ספק, טרפו נחשים כבירים שהופיעו פתאום. הופעת הנחשים מקורה בכך ש"נחרץ גורלה של טרויה להיהרס". טוכמן כותבת:
- "אנו יכולים לפרש זאת בכך שבאנושות, בדמותם של אזרחי טרויה, טבועה ההתמכרות לנקוט מדיניות המנוגדת לאינטרס העצמי".
עם זאת, מסכמת טוכמן:
- "למרות האזכורים התכופים המצויים באפוס לכך שגורלה של טרויה נחרץ מראש, לא הגורל אלא הבחירה החופשית היא שהביאה את הסוס אל תוך העיר הבצורה. "הגורל", כדמות באגדה, מייצג את התגשמות ציפיותיו של האדם מעצמו".
בזבזנותם של האפיפיורים ברנסנס, שחיתותם הבלתי מוסווית ורדיפת העינוגים שלהם משתקפת באמרה המיוחסת לאפיפיור ליאו העשירי: "אלוהים נתן לנו את את האפיפיורות - הבה ונהנה ממנה".
שחיתותה של הכנסייה התבטאה גם בהפצת כתבי מחילה, ובשימוש ציני ברצונם של בני העם הפשוטים להקל על ייסורי קרוביהם שבכור המצרף. כתבי המחילה היו אלה שבסופו של דבר הביאו לכינון תנועת הרפורמה בידי מרטין לותר.
לדעת טוכמן גילו האפיפיורים אדישות ועיוורון מוחלטים להתמרמרות ההולכת וגוברת. הם לא היו מסוגלים לשנות את המערכת הרקובה, ולא היה בכך פלא, שכן היא זו שהולידה אותם.
אשלייה נוספת שליוותה את האפיפיורים הייתה אי הפגיעות. הם לא שיערו שיש דבר מה היכול לכנסייה, שבמשך דורות כה רבים הביסה כל קריאת תגר.
–